Kidouchine
Daf 30b
משנה: הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמוֹת וּבְמַעְשְׂרוֹת וּבְמַתְּנוֹת כְּהוּנָּה וּבִדְמֵי חַטָּאת וּבְאֵפֶר חַטָּאת הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת וַאֲפִילוּ יִשְׂרָאֵל.
Traduction
Si l’on consacrer une femme en lui donnant de l’oblation, ou de la dîme, ou l’une des donations sacerdotales, ou de l’eau d’aspersion de la vache rousse, ou des cendres de celle-ci (2 modes de purification pouvant être vendus), la consécration sera effective, lors même que le mari serait un simple israélite (non cohen) –.- (183)Toute la Guemara sur ce est déjà traduite en (Demaï 6, 4).
Pnei Moshe non traduit
מתני' המקדש בתרומו'. תרומה גדולה וותרומת מעשר:
ובמעשרות. מעשר ראשון ומעשר עני:
ובמתנות. הזרוע והלחיים והקיב':
ובמי חטאת. במי אפר חטאת שראוים למכרם לטמאים ליקח מהם שכר הבאה ומילוי המים אבל שכר הזאה וקידוש והוא נתינת האפר במים אסור. ואפשר דנוסחא דהכא בדמי חטאת נמי אין לשבש ובדמים שקיבל בעד שכר הבאת ומילוי המים:
אע''פ ישראל. כדמפרש בגמרא דה''ק אפי' ישראל שנפלו לו תרומות ומתנות משל אבי אמו כהן שזכה בהם ויכול הוא למכרם לכהנים ואם קדש בהם אשה מקודשת והא מלתא דפשיטא היא ומוקי לה בבבלי אפי' נפלו לו טבלים שעדיין לא הורמו הואיל ומורישו כהן הי' ועומד להרימם והתרומות שלו והילכך זה הישראל שירש אותו נמי יפריש מהם התרומה והיא שלו למכרה לכהנים וקמ''ל דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי:
הלכה: הַמְקַדֵּשּׁ בִּתְרוּמוֹת וּבְמַעְשְׂרוֹת כול'. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. אָדָם נוֹתֵן מַעְשְׂרוֹתָיו בְּטוֹבַת הֲנָייָה. מַה טַעַם דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. יִתְּנֵם לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' רבי יוסי בן חנינא. סוגיא זו כתובה בפרק בתרא דנדרים וגרסינן הכא ורבי יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה כמו התם ושם פירשתי וע''ש:
סליק פירקא בס''ד
מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. קוֹנָם כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם נֶהֱנִין לִי. יִטְּלוֹ עַל כָּרְחוֹ. פָּתַר לָהּ בְּאוֹמֵר. אֵי אֵיפְשִׁי לִיתֵּן מַתָּנָה כָּל עִיקָּר. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנֵּינָן כֹּהֲנִים אֵילּוּ לְוִיִים אֵילּוּ נֶהֱנִין לִי. יִטְּלוּ אֲחֵרִים. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הָאֹמֵר. הֵילָךְ סֶלַע זוֹ וְתֵן בְּכוֹר זֶה לְבֶן בִּתִּי כֹהֶן. פָּתַר לָהּ בְּרוֹצֶה לִיתְּנוֹ לִשְׁנֵי כֹהֲנִים וּבֶן בִּתּוֹ אֶחָד מֵהֶן. וְהוּא אָמַר לוֹ. הֵילָךְ סֶלַע זֶה וְתֵן כּוּלּוֹ לְבֶן בִּתִּי כֹהֶן.
Traduction
פֶּטֶר חֲמוֹר אֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לָֽעְזָר בְּתַרְתֵּיי. אִין בְּחַיי דִּפְלִיגָא עֲלוֹי מִן רַבָּנִין. אִין לְאַחַר עֲרִיפָה פְלִיגָא עֲלוֹי מִן רִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי יוּדָן. תִּיפְתָּר שֶׁמֵּת. עָֽרְפוֹ אָסוּר בַּהֲנָייָה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. עֲרִיפָה עֲרִיפָה. מָה עֲרִיפָה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְהַלָּן עוֹרְפוֹ וְקוֹבְרוֹ וְאָסוּר בַּהֲנָייָה. אַף עֲרִיפָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כָּאן עוֹרְפוֹ [וְקוֹבְרוֹ] וְאָסוּר בַּהֲנָייָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר נִיחָא. בְּחַייָו הוּא מַתִּיר צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא אָסוּר עַל עֲרִיפָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן קַשְׁיָא. בְּחַייָו הוּא אָסוּר לֹא כָּל שֶׁכֵּן לְאַחַר עֲרִיפָה. אָתָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַבָּנִין. עַל דְּרַבָּנִין צְרִיכָה. שֶׁלֹּא תֹאמַר. הוֹאִיל וְהִקֵּישָׁתָהּ הַתּוֹרָה עֲרִיפָתוֹ לְפִדְיוֹנוֹ. מַה פִדְיוֹנוֹ יוֹצֵא לַחוּלִין אַף עֲרִיפָתוֹ יוֹצֵא לַחוּלִין. מָצִינוּ דָבָר שֶׁהֲרָמָתוֹ יוֹצֵא לַחוּלִין וְאָסוּר בַּהֲנָייָה. 30b הָתִיבוֹן. הֲרֵי טֵבֵל טָבוֹל לְמַעֲשֵׂר עָנִי הֲרֵי הוּא וַהֲרָמָתוֹ יוֹצֵא לַחוּלִין. וְאָמַר רִבִּי בָּא רַב הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי. הָאוֹכֵל פֵּירוֹתָיו טְבוּלִים לְמַעֲשֵׂר עָנִי חַייָב מִיתָה. רַבָנִי דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. כָּךְ מֵשִׁיבִין חֲכָמִים לְרִבִּי שִׁמְעוֹן. מָצִינוּ דָּבָר טָעוּן פִּדְיוֹן מוּתָּר בַּהֲנָייָה. הָתִיבוֹן. הֲרֵי בְּכוֹר אָדָם טָעוּן פִּדְיוֹן וּמוּתָּר בַּהֲנָייָה.
Traduction
– ''Avec le premier rejeton de l’âne, on ne consacrera pas une femme''; mais R. Simon le permet. Il y a donc opposition à l’avis de R. Eléazar, et sur deux sujets, un avis est en tous cas contesté: Si l’enseignement susdit parle de l’animal en vie, comme en ce cas les rabbins sont d’avis de ne pas l’employer à la consécration, c’est contrairement à leur avis que R. Eléazar a autorisé plus haut la consécration à l’aide de cet animal en vie; en supposant que notre Mishna parle d’un animal abattu, elle professerait alors une opinion opposée à celle de R. Simon (qui permet de tirer parti de la chair d’un tel animal, et comment l’explique-t-on)? R. Hanina au nom de R. Judan explique le susdit enseignement, en disant qu’il s’agit là d’un rejeton mort spontanément (non abattu); en ce cas, R. Simon autorise l’usage. L’animal abattu devient d’un usage interdit (d’après l’avis de tous), en vertu du raisonnement par comparaison entre les termes abattre (briser la nuque): comme ce terme employé au sujet de la génisse destinée à avoir le cou rompu (Dt 21, 4) indique qu’il faut abattre cet animal, puis l’enterrer, avec interdit d’en tirer nulle jouissance (182)V. Mekhilta, section Mischpatim., de même ce terme employé au sujet du premier rejeton de l’âne (Ex 13, 13) indique qu’il est défendu désormais d’en tirer profit. Puisque selon l’avis de R. Eléazar, il est permis de tirer parti de l’animal en son vivant, on comprend qu’il faille recourir au procédé de l’analogie, pour établir que, même après l’abattage, le rejeton reste interdit; mais, selon R. Yohanan, qui interdit l’animal même vivant, n’est-il pas à plus forte raison défendu d’en user après l’abattage? -Non, dit R. Jacob b. Aha au nom de R. Yohanan, ou R. Zeira au nom des rabbins, même selon ces derniers qui contestent l’avis de R. Simon et interdisent de tirer parti de l’animal en son vivant, il faut recourir à l’analogie pour constater cet interdit; sans quoi on aurait pu croire qu’en raison du parallèle établi par la Bible (ibid.) entre l’abattage de l’animal et son rachat, comme ce dernier acte le rend profane (et en autorise l’usage), de même l’abattage le rend profane (aussi l’analogie indique la défense). Existe-t-il un objet qui, rendu profane par le rachat, reste d’un usage interdit? Certes, fut-il répliqué: un produit inaffranchi, sur lequel il reste à prélever la dîme des pauvres, deviendra, après prélèvement, d’un accès profane, ainsi que le prélèvement même; et R. Aba b. R. Houna ajoute au nom de Rabbi que celui qui mangerait des produits non rédimés pour la part des pauvres est passible de la peine capitale (le défaut de rachat est si grave qu’il motive l’interdit). Les rabbins de Césarée disent au nom de R. Jérémie que les sages répliquent ainsi à R. Simon (qui permet d’utiliser l’animal vivant): Existe-t-il un objet qui, devant être racheté, devient d’un usage loisible avant le rachat? -Oui, répond-il: le premier né de l’homme doit être racheté entre les mains du cohen, et pourtant il est permis de tirer profit de son travail.
Pnei Moshe non traduit
הדא פליגא על ר' לעזר בתרתיי. כלומר בחדא מתרתי פליגא עליה וממה נפשך חד מהני תנאי דלא כוותי':
אין בחיי. אי דהברייתא מיירי במחיים וקאמרי רבנן דאין מקדשין בו א''כ דפליגא עלוי מן רבנן דהא אמר ר' אלעזר לעיל מחיים מקדשין בו דמוקי מתני' דהכא בלאחר עריפ':
אין לאחר עריפה. מיירי ואפ''ה פליג ר' שמעון:
פליגא עלוי מרבי שמעון. כלומר פליגא עליה ממה דאמר לעיל הכל מודים אפילו ר' שמעון דלאחר עריפ' אסור בהנאה והא קתני הכא ר' שמעון מתיר:
ה''ג תיפתר שמת ור' שמעון מתיר ערפו אסור בהנייה כו' ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות. תיפתר להאי ברייתא דמיירי שמת הפטר חמור ובהא ר' שמעון מתיר אבל ערפו אסור בהנייה לד''ה דגמרי' גזרה שוה עריפה עריפה מעגלה ערופה:
ופריך הש''ס על דעתיה דר' לעזר ניחא דאיצטריך גזרה שוה לאסרו אחר עריפה משום דבחייו הוא מתיר ולפיכך צריך ג''ש שיהא אסור אחר העריפה אלא דעתיה דרבי יוחנן דקאמר אפי' בחייו הוא אסור בהנאה וקשיא בחייו הוא אסור לאחר עריפה לכ''ש:
על דרבנין צריכה. כלומר אפילו אליבא דרבנן דפליגי על ר' שמעון וס''ל דמחיים אסור בהנאה אפ''ה צריכה הג''ש:
שלא תאמר כו'. דכתיב אם לא תפדה וערפתו ועריפה במקום פדייה עומדת ומה פדיונו יוצא לחולין הוא ומותר בהנאה אף לאחר עריפה יוצא הוא לחולין שעריפתו מתירתו מהאיסור שנאסר מחיים והלכך איצטריך הג''ש דאפי' לאחר עריפה אסור בהנא':
מצינו. וכי מצינו דבר שהרמתו כלומר פדיונו יוצא לחולין והוא אסור בהנאה מחיים:
התיבון. השיבו על זה דמאי קושיא הרי טבל הטבול למעשר עני הרי הוא והרמתו יוצא לחולין שאין בו קדושה ואמר ר' בא בשם רבי דטבל מעשר עני במיתה וה''נ אף על פי שפדיונו יוצא לחולין מ''מ כל זמן שלא נפדה אסור בהנאה מחיים:
כך משיבין חכמים לר' שמעון. דמתיר בהנאה מחיים וכי מצינו דבר שטעון פדיין ומותר בהנאה קודם פדיונו והשיבן ר' שמעון הרי בכור אדם טעון פדיון הוא ומותר בהנאה דלא נאסרה מעשה ידיו בהנאה קודם הפדיון דלא אשכחן בשום דוכתא דאסור הוא:
מְכָרָן וְקִידֵּשׁ בִּדְמֵיהֶן מְקוּדָּשׁ. רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. בְּשֶׁאֵין דְּמֵיהֶן. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁין בִּגְזֵילָה.
Traduction
Si l’on consacre une femme, est-il dit, avec le produit de la vente d’un de ces objets, la consécration sera définitive''. C’est vrai, dit R. Hagaï au nom de R. Zeira, lorsque le montant ne redevient pas interdit à son tour. Ceci prouve, dit R. Hanina, qu’il n’est pas permis de consacrer une femme avec un produit volé (sans quoi la Mishna ne parlerait pas du montant produit par la vente, mais du cas de consécration par ces objets mêmes, n’était la question du détournement).
Pnei Moshe non traduit
בשאין דמיהן. כלומר שאין דמיהן נתפסין ונכנסין לאיסור תחתיהן:
זאת אומרת שמקדשין בגזילה גרסינן. דמכיון שאינן דמי הערלה שהיא נשארת באיסורה ואין המעות נכנסין תחתיה הוו להו המעות גזל בידו וקתני מקודשת ש''מ מקדשין בגזילה וכהאי מ''ד דס''ל לעיל הלכה א' דמקדשין בגזילה:
Kidouchine
Daf 31a
משנה: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה פְלוֹנִית וְהָלַךְ וְקִידְּשָׁהּ לְעַצְמוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. וְכֵן הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה הֲרֵי אַתְּ מוּקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם וּבָא אַחֵר וְקִידְּשָׁהּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים מְקוּדֶּשֶׁת לַשֵּׁינִי. בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֶן תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵעַכְשָׁיו וּלְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם וּבָא אַחֵר וְקִידְּשָׁהּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים מְקוּדֶּשֶׁת וְאֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֶן אוֹ בַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה.
Traduction
Si quelqu’un dit à son prochain: ''va m’engager une femme'', et celui-ci l’épouse pour lui-même, cette dernière consécration est réelle (184)''Le texte jérusalémite, plus net que celui de Babylone, dit: '''' elle sera consacrée au second ''''.''. De même, si l’on se fiance à une femme pour l’épouser au bout de 30 jours, puis avant ce délai un autre l’épouse, ce dernier l’emporte, et si c’est une fille d’israélite unie à un cohen, elle pourra manger de l’oblation. Si quelqu’un dit à une femme: ''Sois engagée envers moi dès à présent et après l’espace de 30 jours'', puis un autre homme vient l’engager dans cet intervalle, elle n’est consacrée qu’en partie (185)Donc, elle devra divorcer avec les 2 fiancés.; aussi, soit une fille d’israélite ainsi unie à un cohen, soit une fille de cohen unie à un israélite (186)Texte complété d'après la version du T. Babli., ne pourra pas manger d’oblation.
Pnei Moshe non traduit
מתני' האומר לחבירו. ולא תנן האומר לשלוחו לאשמועינן דאף על גב דלא עשאו שליח מתחלה לכך אלא שאמר לו קדש לי אשה פלונית אם קדשה לעצמו רמאי הוי כדאמרינן בגמרא והלך דקתני שנהג מנהג רמאות:
ובא אחר וקידשה בתוך ל' יום מקודשת לשני. דבשעה שקידשה לא היתה עדיין מקודשת לראשון ותפסו בה קידושי שני:
בת ישראל לכהן תאכל בתרומ'. דלא תימא דכי אמרי' מקודשת לשני הני מילי לחומרא בלבד קא משמע לן דמקודשת לשני לגמרי ואין חוששין לקידושי ראשון כלל:
מעכשיו ולאחר ל' יום. מספקא לן אי תנאה הוה הא דקאמר ולאחר ל' יום או חזרה הוה והלכך מקודשת ואינה מקודשת וצריכה גט מתרוייהו:
בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה. שמא הוו קדושין וזר פוסל בקדושין את בת כהן מן התרומה:
מתני' הרי את מקודשת לי. בפרוטה זו על מנת שאתן לך מאתים זוז:
הלכה: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה פְל' כול'. הֲרֵי זֶה זָרִיז וְנִשְׂכָּר וְנִקְנָה הַמִּקַּח אֶלָּא שֶׁנָּהַג מִנְהַג רַמִּיּוּת. אַף לְמִידַּת הַדִּין כֵּן. הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. צֵא וְקַח לִי מִקַּח פְלוֹנִי. וְהָלַךְ וּלְקָחוֹ לְעַצְמוֹ. הֲרֵי זֶה זָרִיז וְנִשְׂכָּר וְנִקְנָה הַמִּקַּח אֶלָּא שֶׁנָּהַג מִנְהַג רַמִּיּוּת. רִבִּי זְעִירָא מֵיקַל לְהוֹן דַּחֲמֵי לְחַבְרֵיהּ זְבִין זְבִינָא וּמַעֲלֶה לֵיהּ עֲלוֹי. אָמַר רִבִּי אָבוּן בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. אַף לְעוֹשֶׂה עֲלוֹי חֲבִילהָ רַבָּנִין קְרֵיי עֲלוֹי לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב.
Traduction
On a enseigné (187)Tossefta à Yebamot ch. 4.: Le prochain, qui chargé d’engager une femme pour autrui l’épouse lui-même, est un homme zélé à accomplir le devoir de se marier, il en est récompensé par la présence de la femme; l’acquisition (la consécration) est un fait accompli, avec cette remarque que ce mari est parvenu à son but par ruse. Il en est de même au point de vue commercial. Si quelqu’un dit à son prochain: ''va conclure pour moi tel marché'', et celui-ci a acheté la denrée pour lui-même, cet empressement tournera au profit du second, et l’achat sera pour lui, bien qu’il ait agi par ruse pour y parvenir. R. Zeira maudissait (désapprouvait) celui qui, voyant quelqu’un entreprendre un rachat, s’interpose et renchérit sur le prix pour avoir l’objet. De même R. Aboun dit au nom de R. Zeira: celui qui dépasse un autre à prendre rang pour la distribution des objets abandonnés est blâmable, et les rabbins lui appliquent ce verset (Jb 6, 14): A celui qui est sans pitié pour son prochain (qui enlève ce qui ne lui revient pas), qui abandonne la crainte du Tout-Puissant (se conduit en impie), etc.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ונקנה המקח. כלומר שהיא מקודשת לו אלא שנהג מנהג רמיות והיינו דקתני והלך שהלך ברמאות:
אף למידת הדין כן. לענין מקח וממכר נמי כן אם לקחו לעצמו הרי זה זריז ונשכר אלא דרמאי הוי:
מיקל להון. היה מקלל להן למי שראה חבירו עומד על המקח והוא מעלה עליו בדמים:
אף לעושה עלוי חבילה. שמטריח עצמו על החבילה לזכות בה מן ההפקר וקדם זה ונטלה:
רבנין קרוי עלוי. המקרא הזה למס מרעהו חסד שהוא נוטל מרעהו החסד והזכות שאנה לידו וכתיב ויראת שדי יעזוב שנקרא רשע:
לֹא הוּחְזַק הַשָּׁלִיחַ בָּעֵדִים. הוּא אוֹמֵר. לְעַצְמִי קִידַּשְׁתִּי. וְהִיא אוֹמֶרֶת. לָרִאשׁוֹן. הַשֵּׁינִי כְּאוֹמֵר לָאִשָּׁה. קִידַּשְׁתִּיךְ. וְהִיא אוֹמֶרֶת. לֹא קִידַּשְׁתָּנִי. וְהוּא כְאוֹמֶרֶת לָרִאשׁוֹן. קִידַּשְׁתָּנִי. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא קִידַּשְׁתִּיךְ. אָ‍ֽמְרָה. אֵינִי יוֹדַעַת. חֲזָקָה לַשֵּׁינִי. הוּחְזַק הַשָּׁלִיחַ בָּעֵדִים. הוּא אוֹמֵר. לְעַצְמִי קִידַּשְׁתִּי. וְהִיא אוֹמֶרֶת. לָרִאשׁוֹן. חֲזָקָה לָרִאשׁוֹן. אָ‍ֽמְרָה. אֵינִי יוֹדַעַת. שְׁנֵיהֶן נוֹתְנִין גֵּט. וְאִם רָצוּ אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס.
Traduction
Si quelqu’un a chargé autrui de consacrer une femme comme épouse, sans le charger de ce message par devant témoins, puis ce messager prend la femme pour lui-même, en arguant l’avoir consacrée pour son propre compte, tandis que la femme peut dire qu’elle s’est crue engagée envers le premier (le mandant); le messager sera dans la situation de celui qui dit à une femme l’avoir consacrée, tandis qu’elle le nie: il lui sera défendu de contracter des unions à un degré prohibé par rapport à la femme, mais elle pourra épouser un proche parent de cet homme (188)Cf. ci-après, 11.. Par contre, elle est censée dire au premier (au mandant): ''Tu m’as consacrée'', ce dont il se défend, de sorte qu’elle sera interdite pour tout proche parent (à degré prohibé) de cet homme, tandis que celui-ci pourra épouser même une femme à degré prohibé de celle qui se croit liée à lui. Lorsqu’elle déclare ne pas savoir envers qui elle est engagée, il y a présomption que c’est envers le second (en raison de l’absence du premier et du défaut d’attestation du message). Lorsqu’au contraire le message confié a été confirmé par devant témoins, si le messager prétend avoir engagé la femme pour lui-même, et elle dit s’être engagée au premier (au mandant), il y a présomption qu’elle est engagée envers le premier (elle se réfère au message confirmé par témoins). Lorsqu’alors elle déclare ne pas savoir envers qui elle est engagée, il est à craindre qu’il y ait aussi engagement envers le premier, et tous deux devront lui remettre un acte de divorce pour la libérer; ou bien, s’ils veulent se mettre d’accord, l’un d’eux devra seul lui remettre l’acte de divorce, et l’autre pourra l’épouser.
Pnei Moshe non traduit
לא הוחזק השליח בעדים. מי ששלח שליח לקדש לו אשה ולא עשאו אותו לשליח בעדים:
הוא אומר לעצמי קדשתי. כגון שאמר לה בתחלה לשם המשלח ולאחר שעה קידשה סתם הוא אומר לעצמי נתכונתי והיא אומרת לראשון המשלח נתכונתי:
השני כאומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני. דתנן לקמן בפרקין הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו:
והיא כאומרת לראשון. כלומר ודינה עם הראשון כאומרת לאחד קדשתני והוא אומר לא קדשתיך ואסורה בקרובי הראשון והוא מותר בקרובותיה:
אמרה איני יודעת חזקה לשני. וטעמא דכשלא הוחזק השליח בעדים אמרינן מסתמא אין האשה רוצה להתקדש לראשון דהוא אינו כאן ושליחותו אינו מוחזק והלכך כשאמר' איני יודעת חזקה לשני נתקדשה:
הוחזק השליח בעדים. בהא היא סומכת על שליחותו ואפילו הוא מכחישה חזקה לראשון נתקדשה:
אמרה איני יודעת. חוששין נמי לראשון ושניהן נותנין גט:
בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. בְּהָדָא כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל. אָסוּר. מַה דְרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. לֹא אֲגִיבוֹן. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. אָכֵין אָמַר לוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל לָמָּה הוּא אָסוּר. לֹא מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. אַף רִבִּי יוֹחָנָן אִית לֵיהּ יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל אָסוּר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. וְעוֹד מִן הָדָא דְּתַנֵּי. הַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִם הַמְסַייְעִים בַּגְּרָנוֹת אֵין נוֹתְנִין לָהֶן לֹא תְרוּמָה וְלֹא מַעְשֵׂר. 31a וְאִם נָתַן הֲרֵי זֶה חִילֵּל. וְלֹא יְחַלְלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְהֵן מְחַלְלִין אוֹתָן. יוֹתֵר מִיכֵּן אָֽמְרוּ. תְּרוּמָתָן אֵינָן תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹתָן אֵינָן מַעְשְׂרוֹת וְהֶקְדֵּישָׁן אֵינָן הֶקְדֵּשׁ. וַעֲלֵיהֶן אָמַר הַכָּתוּב רָאשֶׁיהָ בְּשׁוֹחַד יִשׁפּוֹטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וגו'. וְהַמָּקוֹם מֵבִיא עֲלֵיהֶן שָׁלֹשׁ פּוּרְעָנִיּוֹת. הָדָא הוּא דִּכְתִיב לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵּחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם לְעִייִם תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר.
Traduction
מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמוֹת וּבְמַעְשְׂרוֹת וּבְמַתָּנוֹת וּבְמֵי חַטָּאת הֲרֵי זוּ מְקוּדֶּשֶׁת אַף עַל פִּי יִשְׂרָאֵל. פָּתַר לָהּ בְּתְרוּמָה שֶׁנָּ‍ֽפְלָה לוֹ מִשֶּׁלַּאֲבִי אִמּוֹ כֹהֵן.
Traduction
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source