מְכָרָן וְקִידֵּשׁ בִּדְמֵיהֶן מְקוּדָּשׁ. רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. בְּשֶׁאֵין דְּמֵיהֶן. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁין בִּגְזֵילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
זאת אומרת שמקדשין בגזילה גרסינן. דמכיון שאינן דמי הערלה שהיא נשארת באיסורה ואין המעות נכנסין תחתיה הוו להו המעות גזל בידו וקתני מקודשת ש''מ מקדשין בגזילה וכהאי מ''ד דס''ל לעיל הלכה א' דמקדשין בגזילה:
בשאין דמיהן. כלומר שאין דמיהן נתפסין ונכנסין לאיסור תחתיהן:
פֶּטֶר חֲמוֹר אֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לָֽעְזָר בְּתַרְתֵּיי. אִין בְּחַיי דִּפְלִיגָא עֲלוֹי מִן רַבָּנִין. אִין לְאַחַר עֲרִיפָה פְלִיגָא עֲלוֹי מִן רִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי יוּדָן. תִּיפְתָּר שֶׁמֵּת. עָֽרְפוֹ אָסוּר בַּהֲנָייָה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. עֲרִיפָה עֲרִיפָה. מָה עֲרִיפָה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְהַלָּן עוֹרְפוֹ וְקוֹבְרוֹ וְאָסוּר בַּהֲנָייָה. אַף עֲרִיפָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כָּאן עוֹרְפוֹ [וְקוֹבְרוֹ] וְאָסוּר בַּהֲנָייָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר נִיחָא. בְּחַייָו הוּא מַתִּיר צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא אָסוּר עַל עֲרִיפָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן קַשְׁיָא. בְּחַייָו הוּא אָסוּר לֹא כָּל שֶׁכֵּן לְאַחַר עֲרִיפָה. אָתָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַבָּנִין. עַל דְּרַבָּנִין צְרִיכָה. שֶׁלֹֹּא תֹאמַר. הוֹאִיל וְהִקֵּישָׁתָהּ הַתּוֹרָה עֲרִיפָתוֹ לְפִדְיוֹנוֹ. מַה פִדְיוֹנוֹ יוֹצֵא לַחוּלִין אַף עֲרִיפָתוֹ יוֹצֵא לַחוּלִין. מָצִינוּ דָבָר שֶׁהֲרָמָתוֹ יוֹצֵא לַחוּלִין וְאָסוּר בַּהֲנָייָה. 30b הָתִיבוֹן. הֲרֵי טֵבֵל טָבוֹל לְמַעֲשֵׂר עָנִי הֲרֵי הוּא וַהֲרָמָתוֹ יוֹצֵא לַחוּלִין. וְאָמַר רִבִּי בָּא רַב הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי. הָאוֹכֵל פֵּירוֹתָיו טְבוּלִים לְמַעֲשֵׂר עָנִי חַייָב מִיתָה. רַבָנִי דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. כָּךְ מֵשִׁיבִין חֲכָמִים לְרִבִּי שִמְעוֹן. מָצִינוּ דָּבָר טָעוּן פִּדְיוֹן מוּתָּר בַּהֲנָייָה. הָתִיבוֹן. הֲרֵי בְּכוֹר אָדָם טָעוּן פִּדְיוֹן וּמוּתָּר בַּהֲנָייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
כך משיבין חכמים לר' שמעון. דמתיר בהנאה מחיים וכי מצינו דבר שטעון פדיין ומותר בהנאה קודם פדיונו והשיבן ר' שמעון הרי בכור אדם טעון פדיון הוא ומותר בהנאה דלא נאסרה מעשה ידיו בהנאה קודם הפדיון דלא אשכחן בשום דוכתא דאסור הוא:
התיבון. השיבו על זה דמאי קושיא הרי טבל הטבול למעשר עני הרי הוא והרמתו יוצא לחולין שאין בו קדושה ואמר ר' בא בשם רבי דטבל מעשר עני במיתה וה''נ אף על פי שפדיונו יוצא לחולין מ''מ כל זמן שלא נפדה אסור בהנאה מחיים:
מצינו. וכי מצינו דבר שהרמתו כלומר פדיונו יוצא לחולין והוא אסור בהנאה מחיים:
על דרבנין צריכה. כלומר אפילו אליבא דרבנן דפליגי על ר' שמעון וס''ל דמחיים אסור בהנאה אפ''ה צריכה הג''ש:
שלא תאמר כו'. דכתיב אם לא תפדה וערפתו ועריפה במקום פדייה עומדת ומה פדיונו יוצא לחולין הוא ומותר בהנאה אף לאחר עריפה יוצא הוא לחולין שעריפתו מתירתו מהאיסור שנאסר מחיים והלכך איצטריך הג''ש דאפי' לאחר עריפה אסור בהנא':
הדא פליגא על ר' לעזר בתרתיי. כלומר בחדא מתרתי פליגא עליה וממה נפשך חד מהני תנאי דלא כוותי':
אין בחיי. אי דהברייתא מיירי במחיים וקאמרי רבנן דאין מקדשין בו א''כ דפליגא עלוי מן רבנן דהא אמר ר' אלעזר לעיל מחיים מקדשין בו דמוקי מתני' דהכא בלאחר עריפ':
אין לאחר עריפה. מיירי ואפ''ה פליג ר' שמעון:
פליגא עלוי מרבי שמעון. כלומר פליגא עליה ממה דאמר לעיל הכל מודים אפילו ר' שמעון דלאחר עריפ' אסור בהנאה והא קתני הכא ר' שמעון מתיר:
ה''ג תיפתר שמת ור' שמעון מתיר ערפו אסור בהנייה כו' ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות. תיפתר להאי ברייתא דמיירי שמת הפטר חמור ובהא ר' שמעון מתיר אבל ערפו אסור בהנייה לד''ה דגמרי' גזרה שוה עריפה עריפה מעגלה ערופה:
ופריך הש''ס על דעתיה דר' לעזר ניחא דאיצטריך גזרה שוה לאסרו אחר עריפה משום דבחייו הוא מתיר ולפיכך צריך ג''ש שיהא אסור אחר העריפה אלא דעתיה דרבי יוחנן דקאמר אפי' בחייו הוא אסור בהנאה וקשיא בחייו הוא אסור לאחר עריפה לכ''ש:
משנה: הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמוֹת וּבְמַעְשְׂרוֹת וּבְמַתְּנוֹת כְּהוּנָּה וּבִדְמֵי חַטָּאת וּבְאֵפֶר חַטָּאת הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת וַאֲפִילוּ יִשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
אע''פ ישראל. כדמפרש בגמרא דה''ק אפי' ישראל שנפלו לו תרומות ומתנות משל אבי אמו כהן שזכה בהם ויכול הוא למכרם לכהנים ואם קדש בהם אשה מקודשת והא מלתא דפשיטא היא ומוקי לה בבבלי אפי' נפלו לו טבלים שעדיין לא הורמו הואיל ומורישו כהן הי' ועומד להרימם והתרומות שלו והילכך זה הישראל שירש אותו נמי יפריש מהם התרומה והיא שלו למכרה לכהנים וקמ''ל דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי:
ובמי חטאת. במי אפר חטאת שראוים למכרם לטמאים ליקח מהם שכר הבאה ומילוי המים אבל שכר הזאה וקידוש והוא נתינת האפר במים אסור. ואפשר דנוסחא דהכא בדמי חטאת נמי אין לשבש ובדמים שקיבל בעד שכר הבאת ומילוי המים:
ובמתנות. הזרוע והלחיים והקיב':
ובמעשרות. מעשר ראשון ומעשר עני:
מתני' המקדש בתרומו'. תרומה גדולה וותרומת מעשר:
הלכה: הַמְקַדֵּשּׁ בִּתְרוּמוֹת וּבְמַעְשְׂרוֹת כול'. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. אָדָם נוֹתֵן מַעְשְׂרוֹתָיו בְּטוֹבַת הֲנָייָה. מַה טַעַם דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. יִתְּנֵם לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
סליק פירקא בס''ד
גמ' רבי יוסי בן חנינא. סוגיא זו כתובה בפרק בתרא דנדרים וגרסינן הכא ורבי יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה כמו התם ושם פירשתי וע''ש:
מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. קוֹנָם כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם נֶהֱנִין לִי. יִטְּלוֹ עַל כָּרְחוֹ. פָּתַר לָהּ בְּאוֹמֵר. אֵי אֵיפְשִׁי לִיתֵּן מַתָּנָה כָּל עִיקָּר. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנֵּינָן כֹּהֲנִים אֵילּוּ לְוִיִים אֵילּוּ נֶהֱנִין לִי. יִטְּלוּ אֲחֵרִים. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הָאֹמֵר. הֵילָךְ סֶלַע זוֹ וְתֵן בְּכוֹר זֶה לְבֶן בִּתִּי כֹהֶן. פָּתַר לָהּ בְּרוֹצֶה לִיתְּנוֹ לִשְׁנֵי כֹהֲנִים וּבֶן בִּתּוֹ אֶחָד מֵהֶן. וְהוּא אָמַר לוֹ. הֵילָךְ סֶלַע זֶה וְתֵן כּוּלּוֹ לְבֶן בִּתִּי כֹהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
כך משיבין חכמים לר' שמעון. דמתיר בהנאה מחיים וכי מצינו דבר שטעון פדיין ומותר בהנאה קודם פדיונו והשיבן ר' שמעון הרי בכור אדם טעון פדיון הוא ומותר בהנאה דלא נאסרה מעשה ידיו בהנאה קודם הפדיון דלא אשכחן בשום דוכתא דאסור הוא:
התיבון. השיבו על זה דמאי קושיא הרי טבל הטבול למעשר עני הרי הוא והרמתו יוצא לחולין שאין בו קדושה ואמר ר' בא בשם רבי דטבל מעשר עני במיתה וה''נ אף על פי שפדיונו יוצא לחולין מ''מ כל זמן שלא נפדה אסור בהנאה מחיים:
מצינו. וכי מצינו דבר שהרמתו כלומר פדיונו יוצא לחולין והוא אסור בהנאה מחיים:
על דרבנין צריכה. כלומר אפילו אליבא דרבנן דפליגי על ר' שמעון וס''ל דמחיים אסור בהנאה אפ''ה צריכה הג''ש:
שלא תאמר כו'. דכתיב אם לא תפדה וערפתו ועריפה במקום פדייה עומדת ומה פדיונו יוצא לחולין הוא ומותר בהנאה אף לאחר עריפה יוצא הוא לחולין שעריפתו מתירתו מהאיסור שנאסר מחיים והלכך איצטריך הג''ש דאפי' לאחר עריפה אסור בהנא':
הדא פליגא על ר' לעזר בתרתיי. כלומר בחדא מתרתי פליגא עליה וממה נפשך חד מהני תנאי דלא כוותי':
אין בחיי. אי דהברייתא מיירי במחיים וקאמרי רבנן דאין מקדשין בו א''כ דפליגא עלוי מן רבנן דהא אמר ר' אלעזר לעיל מחיים מקדשין בו דמוקי מתני' דהכא בלאחר עריפ':
אין לאחר עריפה. מיירי ואפ''ה פליג ר' שמעון:
פליגא עלוי מרבי שמעון. כלומר פליגא עליה ממה דאמר לעיל הכל מודים אפילו ר' שמעון דלאחר עריפ' אסור בהנאה והא קתני הכא ר' שמעון מתיר:
ה''ג תיפתר שמת ור' שמעון מתיר ערפו אסור בהנייה כו' ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות. תיפתר להאי ברייתא דמיירי שמת הפטר חמור ובהא ר' שמעון מתיר אבל ערפו אסור בהנייה לד''ה דגמרי' גזרה שוה עריפה עריפה מעגלה ערופה:
ופריך הש''ס על דעתיה דר' לעזר ניחא דאיצטריך גזרה שוה לאסרו אחר עריפה משום דבחייו הוא מתיר ולפיכך צריך ג''ש שיהא אסור אחר העריפה אלא דעתיה דרבי יוחנן דקאמר אפי' בחייו הוא אסור בהנאה וקשיא בחייו הוא אסור לאחר עריפה לכ''ש:
לֹא הוּחְזַק הַשָּׁלִיחַ בָּעֵדִים. הוּא אוֹמֵר. לְעַצְמִי קִידַּשְׁתִּי. וְהִיא אוֹמֶרֶת. לָרִאשׁוֹן. הַשֵּׁינִי כְּאוֹמֵר לָאִשָּׁה. קִידַּשְׁתִּיךְ. וְהִיא אוֹמֶרֶת. לֹא קִידַּשְׁתָּנִי. וְהוּא כְאוֹמֶרֶת לָרִאשׁוֹן. קִידַּשְׁתָּנִי. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא קִידַּשְׁתִּיךְ. אָ‍ֽמְרָה. אֵינִי יוֹדַעַת. חֲזָקָה לַשֵּׁינִי. הוּחְזַק הַשָּׁלִיחַ בָּעֵדִים. הוּא אוֹמֵר. לְעַצְמִי קִידַּשְׁתִּי. וְהִיא אוֹמֶרֶת. לָרִאשׁוֹן. חֲזָקָה לָרִאשׁוֹן. אָ‍ֽמְרָה. אֵינִי יוֹדַעַת. שְׁנֵיהֶן נוֹתְנִין גֵּט. וְאִם רָצוּ אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס.
Pnei Moshe (non traduit)
אמרה איני יודעת. חוששין נמי לראשון ושניהן נותנין גט:
הוחזק השליח בעדים. בהא היא סומכת על שליחותו ואפילו הוא מכחישה חזקה לראשון נתקדשה:
אמרה איני יודעת חזקה לשני. וטעמא דכשלא הוחזק השליח בעדים אמרינן מסתמא אין האשה רוצה להתקדש לראשון דהוא אינו כאן ושליחותו אינו מוחזק והלכך כשאמר' איני יודעת חזקה לשני נתקדשה:
והיא כאומרת לראשון. כלומר ודינה עם הראשון כאומרת לאחד קדשתני והוא אומר לא קדשתיך ואסורה בקרובי הראשון והוא מותר בקרובותיה:
השני כאומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני. דתנן לקמן בפרקין הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו:
הוא אומר לעצמי קדשתי. כגון שאמר לה בתחלה לשם המשלח ולאחר שעה קידשה סתם הוא אומר לעצמי נתכונתי והיא אומרת לראשון המשלח נתכונתי:
לא הוחזק השליח בעדים. מי ששלח שליח לקדש לו אשה ולא עשאו אותו לשליח בעדים:
הלכה: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה פְל' כול'. הֲרֵי זֶה זָרִיז וְנִשְׂכָּר וְנִקְנָה הַמִּקַּח אֶלָּא שֶׁנָּהַג מִנְהַג רַמִּיּוּת. אַף לְמִידַּת הַדִּין כֵּן. הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. צֵא וְקַח לִי מִקַּח פְלוֹנִי. וְהָלַךְ וּלְקָחוֹ לְעַצְמוֹ. הֲרֵי זֶה זָרִיז וְנִשְׂכָּר וְנִקְנָה הַמִּקַּח אֶלָּא שֶׁנָּהַג מִנְהַג רַמִּיּוּת. רִבִּי זְעִירָא מֵיקַל לְהוֹן דַּחֲמֵי לְחַבְרֵיהּ זְבִין זְבִינָא וּמַעֲלֶה לֵיהּ עֲלוֹי. אָמַר רִבִּי אָבוּן בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. אַף לְעוֹשֶׂה עֲלוֹי חֲבִילהָ רַבָּנִין קְרֵיי עֲלוֹי לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב.
Pnei Moshe (non traduit)
רבנין קרוי עלוי. המקרא הזה למס מרעהו חסד שהוא נוטל מרעהו החסד והזכות שאנה לידו וכתיב ויראת שדי יעזוב שנקרא רשע:
אף לעושה עלוי חבילה. שמטריח עצמו על החבילה לזכות בה מן ההפקר וקדם זה ונטלה:
מיקל להון. היה מקלל להן למי שראה חבירו עומד על המקח והוא מעלה עליו בדמים:
אף למידת הדין כן. לענין מקח וממכר נמי כן אם לקחו לעצמו הרי זה זריז ונשכר אלא דרמאי הוי:
גמ' ונקנה המקח. כלומר שהיא מקודשת לו אלא שנהג מנהג רמיות והיינו דקתני והלך שהלך ברמאות:
משנה: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה פְלוֹנִית וְהָלַךְ וְקִידְּשָׁהּ לְעַצְמוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. וְכֵן הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה הֲרֵי אַתְּ מוּקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם וּבָא אַחֵר וְקִידְּשָׁהּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים מְקוּדֶּשֶׁת לַשֵּׁינִי. בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֶן תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵעַכְשָׁיו וּלְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם וּבָא אַחֵר וְקִידְּשָׁהּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים מְקוּדֶּשֶׁת וְאֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֶן אוֹ בַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' הרי את מקודשת לי. בפרוטה זו על מנת שאתן לך מאתים זוז:
בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה. שמא הוו קדושין וזר פוסל בקדושין את בת כהן מן התרומה:
מעכשיו ולאחר ל' יום. מספקא לן אי תנאה הוה הא דקאמר ולאחר ל' יום או חזרה הוה והלכך מקודשת ואינה מקודשת וצריכה גט מתרוייהו:
בת ישראל לכהן תאכל בתרומ'. דלא תימא דכי אמרי' מקודשת לשני הני מילי לחומרא בלבד קא משמע לן דמקודשת לשני לגמרי ואין חוששין לקידושי ראשון כלל:
ובא אחר וקידשה בתוך ל' יום מקודשת לשני. דבשעה שקידשה לא היתה עדיין מקודשת לראשון ותפסו בה קידושי שני:
מתני' האומר לחבירו. ולא תנן האומר לשלוחו לאשמועינן דאף על גב דלא עשאו שליח מתחלה לכך אלא שאמר לו קדש לי אשה פלונית אם קדשה לעצמו רמאי הוי כדאמרינן בגמרא והלך דקתני שנהג מנהג רמאות:
מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמוֹת וּבְמַעְשְׂרוֹת וּבְמַתָּנוֹת וּבְמֵי חַטָּאת הֲרֵי זוּ מְקוּדֶּשֶׁת אַף עַל פִּי יִשְׂרָאֵל. פָּתַר לָהּ בְּתְרוּמָה שֶׁנָּ‍ֽפְלָה לוֹ מִשֶּׁלַּאֲבִי אִמּוֹ כֹהֵן.
בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. בְּהָדָא כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל. אָסוּר. מַה דְרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. לֹא אֲגִיבוֹן. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. אָכֵין אָמַר לוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל לָמָּה הוּא אָסוּר. לֹא מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. אַף רִבִּי יוֹחָנָן אִית לֵיהּ יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל אָסוּר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. וְעוֹד מִן הָדָא דְּתַנֵּי. הַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִם הַמְסַייְעִים בַּגְּרָנוֹת אֵין נוֹתְנִין לָהֶן לֹא תְרוּמָה וְלֹא מַעְשֵׂר. 31a וְאִם נָתַן הֲרֵי זֶה חִילֵּל. וְלֹא יְחַלְלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְהֵן מְחַלְלִין אוֹתָן. יוֹתֵר מִיכֵּן אָֽמְרוּ. תְּרוּמָתָן אֵינָן תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹתָן אֵינָן מַעְשְׂרוֹת וְהֶקְדֵּישָׁן אֵינָן הֶקְדֵּשׁ. וַעֲלֵיהֶן אָמַר הַכָּתוּב רָאשֶׁיהָ בְּשׁוֹחַד יִשׁפּוֹטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וגו'. וְהַמָּקוֹם מֵבִיא עֲלֵיהֶן שָׁלֹשׁ פּוּרְעָנִיּוֹת. הָדָא הוּא דִּכְתִיב לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵּחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם לְעִייִם תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source